שפם האהיל נגזם לטרפז מסודר: רחב יותר בבסיס, צדדים משופעים, נגמר בדיוק בזוויות הפה, עם גובה צנוע ואחיד. הוא האח המשרדי של השברון, מטופח איפה שהשברון מגודל. הצורה שלו נתנה לו את השם, והאיפוק שלו נותן לו מקום על פנים ובמקומות עבודה שבהם שפם גדול יותר היה הופך לנושא שיחה. לא בולט בכוונה, ואמין מאותה סיבה.
למי זה מתאים?
ניטרלי ובטוח כמעט על כל פנים: מוסיף נגיעה של בגרות בלי לשנות שום פרופורציה.
איך לטפח אותו
גזום את הצורה כל שבוע, סמן את קו השפה, וזהו. השפם עם הכי פחות תחזוקה, אחרי פשוט לא לגדל שפם.
